אנו יושבים בכיסאותינו במטוס “אל-על” בדרכנו לאירופה, ארה”ב או המזרח הרחוק, וכחלק מהשגרה אנו צופים בסרטון המבשר לנו כי “העישון בטיסה זו ובטיסות החברה בכלל אסור בהחלט“. זה מובן לנו מאליו, הלא כן?
אז זהו, שלא. עד סוף שנות ה-90 היה נהוג בטיסות לארץ וממנה שבמטוס יש ארבעה חלקים שהאוויר בהם משותף: אזור “אסור בעישון” של מחלקת עסקים, ואחריו “אזור מותר בעישון” של אותה מחלקה, ואחריו אזור שהעישון בו אסור של מחלקת תיירים והוא הגדול ביותר במטוס, ולבסוף – אזור עישון של מחלקת תיירים. מרבית הנוסעים מצאו את עצמם במשך רוב הטיסה בתוך מעין “סנדוויץ'” של עשן סיגריות, לפניהם ומאחוריהם, וסבלו בשקט מבחילות וכאבי ראש, נשמו לקרבם רעלי סיגריות וקיוו לימים טובים יותר.
אלה בוששו לבוא: אמנם “אל-על” בדקה ומצאה כי 93% מנוסעיה מעדיפים לשבת באזור שהעישון בו אסור, אולם, חברת התעופה הישראלית, כמוה כחברות האחרות, הוטרדו דווקא מאותם 7% מהנוסעים שהיו מוכנים לספוג את עשן הסיגריות הכבד באזור העישון, וכל אחת מהן חששה כי החפצים בעשן יעברו לחברת תעופה אחרת. לא ניתן היה להרחיב את תחולת החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים גם למטוסים, על מנת לפתור את הבעיה; זאת משום שהחוק הישראלי חל על מטוסים של מדינות חוץ רק כל עוד הם שוהים בתחומי המדינה, ומדובר בזמן קצר בלבד. כל הפניות למשרד התחבורה, שהתבססו על סבל הנוסעים, לא הועילו.
עד שביוני 1996 ריכזתי לנושא ארבעה דיילי אוויר של “אל-על”, נוסעת אחת והאגודה למלחמה בסרטן. כולם עתרו לבג”צ באמצעותי נגד שר התחבורה, כדי לאסור על העישון בטיסות. במהלך הדיון הוכח כי הסיכון לדיילי אוויר, הנחשפים לעישון, לחלות בסרטן הריאות גדל פי 180 (כלומר ב-18 אלף אחוז). והנה, התברר כי רבים מאלה שהעתירה לבג”צ התגלגלה לידיהם דווקא היו מרוצים מאוד להתערב כדי להשיג תוצאה של טיסות ללא עישון: גם השופטים בבג”צ, גם האחראי לנושא בפרקליטות המדינה וגם אנשי משרד התחבורה שמחו על כך שתמונה ועדה לבדיקת הנושא. ברוב של 3 נגד 1 החליטה הוועדה באפריל 1997, כי יש לאסור בהדרגה על כל העישון בכל הטיסות. בקיץ 1998 אכן נאסר העישון לחלוטין בטיסות מן הארץ וממנה. הדבר הושג כאשר משרד התחבורה דרש מכל חברות התעופה הטסות לישראל לחתום על הסכמים שלפיהם כולן יאסרו על העישון בטיסות – וכך נעשה.
מאז ועד היום נהנים הכול – מעשנים ושאינם מעשנים – מן האוויר הנקי בטיסות. וכל זאת באמצעות הליך משפטי לא מסובך, כאשר החקיקה לא יכלה להועיל לגבי נושא זה, עקב אופיו הבינלאומי. הנה לנו כיצד ההליך המשפטי הביא לקידום משמעותי ביותר בבריאות הציבור, שלא יכול היה להתבצע בשום דרך אחרת (1). ומדובר בתוצאה שהיא תקפה במשך שנים רבות.
דוגמאות נוספות לשימוש בהליך המשפטי להשגת קידום משמעותי לבריאות בתחום מניעת העישון: עניין אירית שמש והעישון במסעדות ובתי קפה
אירית שמש, תושבת כרמיאל, בהיותה בהריון ומלווה בבעלה ובשני ילדיה, הגיעה ביום קר בפברואר 2005 לירושלים. כל חפצה היה לסעוד את ליבה במסעדת “פוקצ’טה” יחד עם בני משפחתה. אך עד מהרה הם מצאו את עצמם מוקפים בעשן סיגריות מכל עבר, ופניותיה לאחראים במקום לא הועילו. הצריבות בגרונה נמשכו שעות רבות גם לאחר הארוחה.
קמה אירית שמש ועשתה מעשה: היא הגישה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות לפיצוי בגין הפרת החוק האוסר על העישון במקומות ציבוריים – הפרה שהייתה אז, בשנת 2005, חזון נפרץ במקומותינו. בית המשפט אמנם נענה לתביעתה, אך כפיצוי פסק רק להחזיר לה ולמשפחתה את מחיר הארוחה, בסך 113 שקל. מובן שבכך לא היה משום הרתעה של בעלי עסקים מפני הפרת החוק. לכן, פנתה שמש אליי כדי להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר.
הפנייה לבית המשפט המחוזי לא הועילה; ולפיכך פניתי בהליך מיוחד לבית המשפט העליון למטרה זו. והנה: שופט העליון, אליקים רובינשטיין, סבר כי מדובר בעניין הדורש התערבות של בית המשפט העליון, למרות שמדובר בסכומים נמוכים יחסית. הוא הוציא פסק דין עקרוני, ובו קבע כי מן הראוי כי האכיפה – שאיננה יעילה דיה – תתבצע על ידי תביעות של מי שכינה “אזרחים אכפתיים”, בעילה ובנימוק של הפרת חובה על פי חוק, הוא חוק מניעת העישון במקומות ציבוריים (2). הפיצוי עצמו – הוגדל פי 10.
מאז ועד היום ניתנו וניתנים פסקי דין רבים בהתאם להלכה שנפסקה בעניינה של אירית שמש. פסקי הדין שבהם נקבעו הפיצויים כוללים סכומים העולים באופן משמעותי על מה שנקבע בעניין שמש, ובמקרים מסוימים הגיעו גם ל-4,000 שקל לכל נפגע, ואף יותר. פסק הדין בעניין שמש תורגם תרגום רשמי לשפה האנגלית על ידי בית המשפט העליון, וישראל זכתה למעמד מיוחד עקב פסיקה מתקדמת זו ותרומתה למען הבריאות ותושבי המדינה. מאמר על פסק הדין פורסם בירחון הבינלאומי “TOBACCO CONTROL” (3), תוך הדגשה כיצד צעירים בישראל מגישים על בסיס פסק הדין תביעות נוספות. גם האגודה למלחמה בסרטן השתתפה בהדרכה על ידי משפטנים למגישי תביעות כאלה. פסק דין זה ונוספים הנובעים ממנו שימשו רבות להפחתת העישון במקומות ציבוריים בישראל. בכמה מהם אף הוגדר העישון במקום ציבורי כ”תקיפה” של הנחשפים לו.
יתר על כן, זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין, הוא שימש השראה לתיקון יסודי בחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (4): הצעת החוק, המטילה במפורש על המחזיקים במקומות ציבוריים את האחריות לעישון המתבצע במקום, נוסחה בהמשך שנת 2006 ונתקבלה סופית ביולי 2007. החוק המתקן נכנס לתוקפו בנובמבר 2007, והוא כולל גם הגדלה משמעותית בשיעור הפיצויים והוראות חשובות אחרות כגון הצהרה שהעישון (הכפוי) גורם לתחלואה, נכות ומוות. יצוין, כי לפני פסק הדין ניסה משרד הבריאות מספר פעמים להעביר פרטים שונים מחוק חשוב זה כחקיקה ממשלתית, אך הדבר לא נסתייע בידו.
הנה לנו, שוב, כיצד פעולתו של היחיד הביאה לתוצאה מרחיקת לכת למען קידום הבריאות.
תובענות ייצוגיות
התובענה הייצוגית היא הליך שמטרתו להגן על הציבור מפני עוולות שונות המבוצעות כנגד האנשים, כאשר לעתים אין יכולת או הצדקה כספית מצד הנפגע להגיש בעצמו תביעה לבית המשפט. כך הדבר כאשר מדובר, למשל, בחיובים שלא כדין של מספר שקלים, המתבצעים בחשבון טלפון סלולרי או קווי של מנוי, או כאשר יש הטעיה במוצר מזון לגבי הכמות או המשקל הנקובים על האריזה. הנזק לכל צרכן הוא קטן, אך התוצאה המצטברת יכולה להיות משמעותית ביותר. כך גם במקרים של זיהום אוויר או פגיעה אחרת בסביבה, שבהם קשה להוכיח נזק בריאותי מצטבר.
כדי להשיג תוצאה חברתית הולמת במקרים כאלה, חוקקה הכנסת בשנת 2006 את חוק תובענות ייצוגיות התשס”ו-2006. בחוק זה התאפשר ליחיד או ליחידים לפעול כמייצגים של קבוצה שלמה של נפגעים, שסבלו כולם מנזק דומה או זהה. כך למשל הוכרה בשעתו כתובענה ייצוגית תביעה נגד “תנובה” משום שהכניסה סיליקון לחלב מבלי ליידע על כך את הציבור, ואף הכחישה זאת בפרסומים שונים כשהדבר התגלה.
מאז קבלת חוק תובענות ייצוגיות ועד היום הוכרו כבר תובענות ייצוגיות נגד בנקים, מוסדות כספיים, יצרני מזון, רשויות מקומיות בגין גביית יתר של ארנונה, מפעלים מזהמים ומוסדות וחברות אחרים. בשל גודל הקבוצה, הפיצוי המצטבר הוא גבוה ומפתיע. כבר סמוך לקבלת החוק נעשה בו שימוש גם בנושא מניעת העישון, ובמיוחד העישון במקומות ציבוריים. בשנת 2007 הוכרה כתובענה ייצוגית תביעה עקב נזק של חשיפה לעישון במסעדה, וזאת בדרך של מתן שוברי הנחה בשיעור של 60% לכל אחד מלקוחות המסעדה שהצהיר כי ביקר במסעדה ונחשף לעישון כפוי שלא ברצונו. המקרה גם זכה לפרסום בתקשורת, ופורסמו עליו מודעות נרחבות בעיתונות כנדרש לפי חוק תובענות ייצוגיות (5).
מקרה אחר, שיצר תקדים בתחום זה, הוא של מרק וילנה ליטבין שיחד עם מקסים טיוטיוניק ביקרו במועדון “בלה שלומקינס” בתל אביב ונחשפו שם לעישון בניגוד לרצונם. הם הגישו באמצעותי תובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. בהחלטה ארוכה ומנומקת החליטה השופטת מיכל נד”ב לאשר את התובענה כייצוגית, ובסופו של דבר פסקה בחודש ינואר 2011 פיצוי בסך 90 אלף שקל, אשר יועבר לאגודה למלחמה בסרטן וישמש למניעה וטיפול במחלת סרטן הריאות, שהוא אחד הנזקים הנגרמים כתוצאה מהחשיפה לעישון הכפוי. זאת בנוסף על הוצאות המשפט ושכר הטרחה (6). גם פסק דין זה זכה לציון נרחב בכלי התקשורת.
מאז שנת 2008 ניתנו כבר מספר פסקי דין, רובם בפשרה, שבהם אושרו תובענות ייצוגיות עקב עישון במקומות ציבוריים, והייתה לכך תרומה של ממש למניעת התופעה של עישון וחשיפה אליו במקומות ציבוריים.
עישון על הבמה בתיאטרון
בשנת 2009 הוגשה תביעה של עורך הדין עינב אברהמי מחיפה, שנחשפה לעישון המתבצע על הבמה בהצגת התיאטרון העירוני חיפה “המקום ממנו באתי” (7). תביעה זו זכתה להד עולמי, משום שנתבע בה פיצוי עקב חשיפה לעשן סיגריות המתבצע על הבמה תוך כדי הצגת תיאטרון. בית המשפט אמנם לא הכיר בתביעה כתובענה ייצוגית (ועל כך תלוי ועומד ערעור), אך פסק כי העישון על הבמה בתיאטרון הינו אסור גם כאשר הוא חלק מן ההצגה (8).
עתירות לבג”צ בתחום מניעת העישון
- כבר בשנת 1987 זכתה להצלחה עתירה שהגשתי בשם האגודה למניעת עישון ופרופ’ אברהם נובוגרודסקי ז”ל, שמטרתה הייתה מניעת פרסומת לסיגריות בעיתון “במחנה”, המחולק חינם במחנות צה”ל (9). עד להגשת העתירה, העמוד האחרון של כל גיליון העיתון היה פרסומת ענק לסיגריות. העתירה הובאה בפני ראש המטה הכללי דאז, דן שומרון, והוא תמך בה. מאז נאסרה פרסומת לסיגריות בעיתון “במחנה”.
- בשנת 1988 הוגשה עתירה נגד מתן סובסידיה מקופת המדינה לפי החוק לעידוד השקעות הון למפעל בישראל לייצור סיגריות (10). אף שבסופו של דבר לא ניתן פסק דין האוסר על מתן התמיכה, בינתיים נמשך העניין ובסופו של דבר נסגר המפעל וחלק הארי של התמיכה לא הועבר.
- עתירה אחרת הוגשה בשנת 1990, נגד רשות השידור שהייתה אז מונופול במדיה הטלוויזיונית. עד להגשת העתירה הופיעו פרסומים לסיגריות במשחקי הספורט המתקיימים בחו”ל. כתוצאה מן העתירה הופסקה פרסומת זו, לאחר שבשנת 1991, בימי מלחמת המפרץ הראשונה, בוטל שידור טלוויזיה שכלל שלטי פרסומות לסיגריות במשחק כדורסל של מכבי תל אביב שהתקיים בחו”ל (11). מאז ועד היום תקף האיסור על פרסומת עקיפה כזו, ואף אין מתירים לפרסם סיגריות ומוצרי טבק על חולצות של שחקני ספורט כגון כדורסל או כדורגל.
תביעות בעולם בתחום העישון
בשנת 1997 הושגה פשרה בתובענה ייצוגית, שהגישו עורכי הדין סטנלי וסוזן רוזנבלט בשם קבוצה המורכבת מדיילי אוויר, שנחשפו לעישון במטוסים בארה”ב בתקופה שבה העישון היה מותר. הושגה פשרה לפיה חברות הסיגריות ישלמו סך שלוש מאות מיליון דולר. כלומר, יותר ממיליארד שקל, למען הקמתו של מוסד שיטפל בחקר ובמניעה של מחלות הנגרמות עקב עישון כפוי.
המוסד אכן הוקם, ושמו FAMRI – Flight Attendant Medical Research Institute (12). למוסד ועדה רפואית מקצועית בדרגה גבוהה ביותר, ומאז ועד היום העביר תמיכה למחקרים בעשרות רבות של מיליוני דולרים. חלק מן המענקים ניתנו למוסדות בישראל, ובראשם מכון ויצמן שקיבל יותר משמונה מיליון דולר עד כה.
הנה לנו, כי התביעות נגד חברות הסיגריות מביאות אפילו לתוצאה של קידום המחקר הרפואי בעולם בכלל ובישראל בפרט.
סיוע ישיר למערכת הבריאות
בשנים 1997 ו-1998 הושגו הסדרי פשרה בתביעות שהגישו 50 מדינות ארה”ב נגד חברות הסיגריות, עקב הנזק שהעישון גורם למערכות הבריאות של מדינות אלה. מדובר בתקציב ה- MEDCAID, כלומר הסיוע שנותנת המדינה לנזקקים לשרותי בריאות שאינם מבוטחים בביטוח פרטי (13).
חברות הסיגריות משלמות מאז ועד היום סכומים המגיעים בסך הכל ל-245 מיליארד דולר. כלומר קרוב לטריליון שקל כפיצוי ל-50 המדינות עקב נזקי העישון. אמנם לא כל הכסף – ואפילו לא רובו – הגיע ישירות לשירותי הבריאות, ובוודאי לא למניעת העישון, אבל הסכומים שהגיעו בפועל תרמו רבות הן למניעת העישון והן למערכות הבריאות בכלל ברחבי ארה”ב (בארץ טרם הושגה תוצאה זו).
יתרה מזו, חברות הסיגריות התחייבו באותן פשרות גם לצעדים משמעותיים אחרים שמטרתם לצמצם את העישון, ובמיוחד בקרב בני נוער. מאז ההסדר נאסר לחלוטין על פרסומות לסיגריות בלוחות מודעות בארה”ב ועל מתן כספים מצד חברות סיגריות כפרסומות מוסוות בסרטים.
סיכום
בארץ ובעולם הוכח, כי ההליך המשפטי יכול לסייע רבות בתחום הבריאות, כפי שהודגם במאמר זה לגבי העישון. מדובר הן בפעולות מצד המדינה, הן בפעולות של ארגוני NGO והן בפעולות של יחידים ואף של יחיד בודד. כל אלה יכולים להביא לתוצאות מרחיקות לכת למען קידום הבריאות.
כל זאת לא רק בתחום מניעת העישון. כיום תלויים ועומדים הליכים גם בתחומים אחרים: כך למשל הוגשה בסן פרנסיסקו בדצמבר 2010 תביעה נגד רשת המסעדות מקדונלד’ס, משום שעל פי התביעה מלווה רשת זו מכירות של אוכל לילדים, לעתים בלתי בריא, בצעצועים, ובתביעה נטען כי ילדים בני שמונה שנים אינם מסוגלים להבחין בכך שמדובר במניפולציה המתבצעת עליהם (14).
מסקנתו של מאמר זה היא שכל אחד ואחת מאיתנו: בין כאדם פרטי, ובין כפעיל בארגון, אגודה או מוסד או משרד ממשלתי או אחר – יש לו, לכשעצמו, יכולת עצומה להביא לתוצאות מהפכניות בתחום קידום הבריאות, באמצעות הליך משפטי מתאים, או באמצעות סיוע להליך כזה. כפי שמחאה ציבורית יכולה להשיג תוצאות, כך גם ההליך המשפטי. כל שצריך הם רצון ויוזמה[י1] .
